החלטה בתיק תא"ח 16158-09-12

1.         בפני בקשה להורות על סילוק התביעה בהעדר סמכות עניינית, בהיות המשיב הקדש ונאמני ההקדש אשר לגביו, חלות הוראות חוק הנאמנות לפיו בית המשפט המוסמך לדון בתביעה , הוא בית המשפט המחוזי. 

2.         המשיב דוחה את הטענה וטוען כי הסמכות לדון בתביעה לפינוי ממקרקעין, שנרשמו כמקרקעין מוסדרים ומשנרשמה בעלותו בהם, היא בפני בית משפט זה ולא בפני בית המשפט המחוזי.

3.         בנוסף טען המבקש כי לאור טענתו , ולשיטתו גם לטענת המשיב , זכותו בנכס היא זכות של דייר מוגן , אין לדון בתביעה בהליך של תא"ח.

4.         המשיב, הכחיש כי טען כי למבקש זכות של דייר מוגן בנכס והוסיף וטען כי מכתביו למבקש מלמדים היפוכו של דבר, כי הוא לא שלם דמי מפתח למשיב ולפיכך, דינה של התביעה להתברר בהליך של תא"ח. ככל שיוכרע אחרת, אין להורות על מחיקת התביעה כי אם על העברתה לסדר דין רגיל .

5.         סוגיות ומחלוקות בנוגע לקיומו או ביטולו של הקדש, מטרותיו, שינוי תנאי ההקדש ומכירת נכסיו הכל, כמפורט בסעיף 17 (ג) לחוק הנאמנות , תשל"ט - 1979 (להלן - "החוק") ידונו בפני בית משפט מחוזי (וקדם לסעיף זה , סעיף 37 (11) לפקודת ההקדשות לצרכי צדקה). בנוסף, עשוי בית משפט המחוזי להידרש למתן הוראות לנאמני הקדש, בנוגע למילוי תפקידם , שכרם (ראו סעיפים 18 ו-19 לחוק). הסמכות בנדון, נקבעה כסמכות ייחודית לבית משפט המחוזי וכן לעניין הקדשות שנוסדו לפני כניסתו לתוקף של החוק נקבעה סמכות ייחודית גם לבית דין דתי לפי תנאים שנקבעו בחוק. 

6.         חוק הנאמנות, לא מוציא מגדרי סמכותו של בית משפט השלום, המוסמך לדון בתביעות הנוגעות לשימוש במקרקעין , את הדיון בנוגע לנכסים הרשומים בבעלות של הקדש או בניהולו של הקדש. לא עסקינן בעניינינו, ביריבות בשאלת ניהול הנאמנות או בשאלת גריעה של נכסי ההקדש כי אם במיצוי זכויותיו של ההקדש לדידו כלפי צד ג'- המבקש ולגביה,  לא נקבעה סמכות ייחודית לבית משפט המחוזי או לבית דין דתי.

7.         לפיכך, אין לסטות מהוראת סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט שקבע כי לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעות בנוגע לשימוש במקרקעין ודין טענת המבקש כנגד סמכותו, להידחות.

            בקביעתי זו, אין משום הכרעה בטענותיו של המבקש בנוגע לפגמים פורמליים או בנוגע לחוסר בפרטי הנאמנים לפי כתבי הטענות או בשאלת סמכותם להצהיר בשם ההקדש. 

8.         בחנתי את טענתו של המבקש כנגד ניהול התביעה לפי פרק טז' (4) לתקנות סדר הדין האזרחי ,בהליך של תא"ח ודינה, להתקבל. 

9.         המבקש טוען בכתב ההגנה, כטענה חלופית לטענתו בדבר היותו בעלים בנכס , כי זכותו בו היא זכות של דיירות מוגנת (סעיף 27 לכתב ההגנה).

            אין לכאורה במכתבו של המשיב למבקש משום הודאה של בדבר זכותו זו שכן נאמר בו כי הוא לא שלם דמי מפתח .

            יחד עם זאת, משטוען המבקש לזכותו כדייר מוגן, אין לדון בתביעה בהליך של תא"ח שכן סעיף 215 (ז) לתקנות קובע כי תביעה לפינוי מושכר לפי פרק טז' לתקנות ככל שלא מועלית טענה הגנה בדבר דיירות מוגנת . בנסיבות אלו, יש לדון בתביעה בהליך של תביעה אזרחית רגילה.

10.        אוסיף כי עיון בטענות ההדדיות של הצדדים בנוגע לשימוש בנכס במרוצת השנים טעון בירור עובדתי מקיף אשר לפי טיבו לא מתאים להתברר בתביעה בתא"ח לגביה חלות לפי התקנות ההוראות הנוגעות לתביעה בסדר דין מהיר . גם בשל כך ולפי סמכותי, אני מורה כי התביעה תועבר לסדר דין רגיל.

11.        הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין. 

12.        עותק יישלח לצדדים.

ניתנה היום,  כ"ה שבט תשע"ג, 05 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.